<h1>תשובות בעלי התוספות סימן ע' — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף קא:</h2>
ראובן שהיה לו בית ומכר חציו לשמעון, שוב מכר חציו השני ללוי ויהודה, לכל אחד רביע, כי מטו למיפלג לא מצו לוי ויהודה לומר לשמעון הואיל ולדידן ליכא לכל חד וחד אלא רביע ליפלוג לארבעה חלקים ושקול אתה תרי מנתי דידך במקום שיפול לך הגורל, או זה אצל זה או מופלגין זה מזה, ואנן נשקול נמי כל חד וחד מנתא דידיה כאשר יפול הגורל, משום דאמר להו לא עדיפיתו מגברא דאתיתי מיניה [ב"מ ק"א ע"ב], דראובן גופיה בעידנא דזבן לא היה יכול להכריחנו ליקח חלק בשתי מקומות. אלא אי הוה בעינא למיפלג כל כמה דהוה קרקע דידכו ביד ראובן היינו חולקין כל הבית לשני חלקים ותו לא. דלא גרע מתרי ארעתא אחד נגרא דאמרינן פ"ק דב"ב [י"ב ע"ב] כגון זה כופין על מדת סדום, אע"ג דאי אפשר לצמצם שיהו שתיהן שוות לגמרי. ואפילו אם אחת שוה לימכר יותר מחבירתה, זה יעלו בקרקע או בכספים. כ"ש בנדון זה שהכל בית אחד שלא יחלקוהו אלא לשני חלקים אפילו אם מצד אחד בניין עליות וחדרים יותר מצד השני, זה יעלו גם בכספים שנותן לו, או יעלוהו בקרקע שיטול באורך וברחב יותר מן השיני בשוה, זה נוטל במקום שיש חדרים ועליות עשר אמות, יטול השני במקום שאין בניינים עשרים אמות, הכל כמו שיעריכוהו בני אדם הבקיאים בשומא שיהא שוה. ואז יפילו גורלות. וא"כ כשהייתה ביד ראובן היו חולקים אותו לשני חלקים ותו לא, והשתא נמי דזבנה לוי ויהודה מצי שמעון למימר להו לא עדיפיתו מגברא דאתיתי מנאי. מיהו ארבעה בני אדם שיש לכל אחד רביע ורצו שנים מהם להשתתף ואמרו לשנים האחרים שיתנו להם שני חלקים אחד מצרא, אין שומעים להם, כדאמרינן פ"ק דב"ב [שם] דליבם הנוטל חלקו וחלק אחיו המת לא יהבינן לו אחד מצרא. והיינו טעמא אי הוה סבירא ליה כאביי דאי לאו דקרייה רחמנא בכור ה"א יקום על שם אחיו המת כתיב [דברים כ"ה], ניתן לו כח כאילו הוא ואחיו קיימין, כי אילו תרי הוו מצו להשתתף כיון דאתו מכח חד דהיינו אביהם. אבל יבם אתי מכח תרי, מכח אביו ואחיו, ויבם נמי לא מצי למכפינהו מטעמא דפרישית. מאיר בר ברוך.
